קהתי ורדי נ' אירלנד פלס בע"מ ואח'

פסק דין

ביום 10/5/10 אירעה תאונת דרכים בין רכבה של התובעת לבין רכב מסוג משאית, בבעלות הנתבעת 1, אשר נהוג היה על ידי הנתבע 2.

התובעת טוענת כי בעת שנסעה בנתיב הימני ולשמאלה, בנתיב האמצעי, משאית הנתבעים, סטתה לפתע, המשאית אל נתיב נסיעתה במטרה להחנות בימין הדרך, על המדרכה, ותוך שהיא סוטה, חרף צפירות אזהרה של התובעת, פגעה משאית הנתבעים ברכב התובעת וגרמה לו לנזק. לדבריה, המשאית גררה את רכבה הצידה, בכיוון נסיעתה של המשאית.

מנגד, טענו הנתבעים כי הם שנסעו בנתיב הימני וכאשר פנו ימינה לתוך רחבה, הגיח רכב התובעת, ככל הנראה, תוך נסיון לעקוף את המשאית מימין, ופגע במשאית.

שמעתי את הנהגים המעורבים. שמעתי גם את אימה של התובעת אשר היתה עימה ברכב בעת התאונה. הנוסע אשר ישב לצידו של הנתבע 2 בעת התאונה לא הובא לעדות.

עיינתי במסמכים אשר הוגשו לעיוני, בין היתר בתמונות רכב התובעת לאחר התאונה ובתמונות המשאית החונה וכן במסמכים הנוספים שצורפו לכתב התביעה.

אחר אלה, הגעתי לכלל דעה כי באחריות לתאונה נושא הנתבע 2.

למסקנה זו הגעתי הן מאחר שלטעמי, עדות התובעת מהימנה וכנה יותר מזו של הנתבע 2. היא נתמכת בעדות אימה, אך מעבר לכך, היא מתיישבת עם ההגיון ועם מקום התאונה ונזקיה, זאת בשונה מגרסת הנתבע 2.

לא מצאתי כיצד זה יכולה היתה התובעת, כפי שטוען הנתבע, להשתחל מימנו כאשר המדובר בנתיב הימני ביותר ואין נתיב נוסף מימין לו. לא נטען כי התובעת נסעה בחלקה על המדרכה באותו נסיון נטען לעקיפה מימין וגם לא הובא כל טעם מדוע זה תעשה כך התובעת כאשר משמאל קיימים שני נתיבי נסיעה נוספים.

מיקום הנזק ברכב התובעת מתיישב אף הוא עם תיאורה לאופן קרות התאונה, זאת להבדיל מגרסת הנתבע אשר לטעמי, אינה יכולה להתיישב עם נזק בפינת רכב התובעת בלבד. כך גם ניתן לראות כי הפגוש הקדמי של רכב התובעת נתלש ממקומו, נזק אשר גם הוא אינו מתיישב עם מכה חזיתית אלא דווקא עם פגיעה כמתואר על ידי התובעת – במהלכה גררה משאית הנתבעים את רכבה עימו במהלך סטייתה לתוך נתיב נסיעת התובעת.

משכך, מסקנתי היא כי התאונה אירעה כפי שטוענת התובעת. הנתבע 2, אם כן, נושא באחריות לה.

כעת לשאלת הנזק.

לאחר התאונה, כפי שמסרה התובעת, תוקן רכבה מבלי לפנות לחברת הביטוח, בתמורה לסך של 961 ₪, כאשר הוצגה בפניי חשבונית התשלום. בהמשך, בחלוף מספר חודשים, התברר, לטענת התובעת, כי הנזק שנגרם היה רב יותר (להלן: "הנזק הנוסף") ועל כן ביקשה התובעת מחברת הביטוח להפעיל את פוליסת הביטוח ואכן חברת הביטוח תיקנה במוסך הסדר את הרכב וחייבה את התובעת בהשתתפות עצמית בסך של 400 ₪. התובעת הודתה כי השמאי שבדק את רכבה, לא יכול היה לקשור באופן וודאי בין התאונה נשוא תיק זה לבין הנזק הנוסף.

משכך, לא ניתן להטיל את ההשתתפות העצמית כאמור על הנתבעים, שכן התובעת לא הוכיחה כי הנזק הנוסף הוא תוצר של התאונה. כך גם בכל הנוגע לעתירת התובעת לחיוב הנתבעים בהתייקרות הפוליסה לאור הפעלתה.

נזקה הישיר של התובעת הוא 961 ₪.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 1,500 ₪, סכום הכולל אף את הוצאותיה של התובעת.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"א, 16 מאי 2011, בהעדר הצדדים.